המלצה לחופש: לקחת את הילדים לממלכת הדינוזאורים

כפיר לב סיני לוקח את הילדים לטיול לגן הבוטני בירושלים, מגלה דברים על עצמו תוך כדי, מתפוצץ מעצבים כשהילדים שלו רבים, ובסוף חוזרים הביתה עייפים ובהחלט מרוצים.

שבועיים מראש פמפמתי לילדים שנלך לראות דינוזאורים. איך שהם התלהבו. ארזתי תיק, שמתי בו בקבוק מים קטן לכל ילד, בקבוק מים גדול בשבילי, סנדביצ'ים, ואיזה 6 תפוחים. קצת הגזמתי, אני יודע.

נכון שהקטנה הזאת מהממת?

נכון שהקטנה הזאת מהממת?

הגענו לגן הבוטני בירושלים, נכנסו והתחלנו ללכת.

אני אתחיל מהסוף הילדים מאוד מאוד נהנו ובסך הכל היה לנו כיף. היתה לנו רק תקרית אחת, אני אספר עליה עוד רגע.

מבחינת התאמה לילדים זה אחלה מקום. הילדים שלנו בני 9, 7, ו-4.5 וזה ממש מותאם להם. לקחתי לגדולים מדריך-מכשיר-קולי כזה, שלוחצים על מס' וזה פולט מידע, אבל האמת שהמידע ששומעים מזה קצת יבש, נגיד, הפלופיזאורוס שוקל 3 טונות, מגיע לגובה 20 מ' אוכל עשבים, והקול של הקריינית נשמע כמו ההיא שעושה את הקולות לווייז, אבל הרבה יותר גרוע.

הדינוזאורים מפוזרים בשטח של הגן הבוטני וזה נורא כיף ללכת. אני חייב לציין שבגילי המופלג, 36, גיליתי שדינוזאורים ממש לא מעניינים אותי. וזה קצת ביאס אותי לגלות שהזדקנתי ככה. אז לא התלהבתי מפרטי המידע על המפלצות האלו. אבל בסך הכל כיף לראות אותם, אלו מוצגים ענקיים, רובוטיים כאלו, שזזים ועושים קולות, וזה מדהים לראות את זה.

אז מה התקרית שהייתה לנו? אז ככה: כל ילד קיבל מפת משימות מגניבה, שצריך למלא לאורך המסלול של הדינוזאורים. אחת המשימות היתה להיכנס לאיזה מבוך, ולאסוף אותיות ולהרכיב מהן מילה. לפתע הבת הקטנה לא מצאה את הדף שלה. היא טענה שהאח הגדול לקח לה. הוא התחיל להתעצבן ולדחוף אותה בזמן שהוא ממשיך למלא את האותיות על הדף כשהדף על הרצפה. זה פרט חשוב. ואז הוא פשפש בשקית שלו ומצא את הדף שלו. אז אחותו הקטנה, עדיין בוכייה, באה לקחת את הדף שלה שהיה על הרצפה, אז הוא דרך על הדף ככה שהיא לא תוכל לקחת. ואז היא פרצה בבכי מחודש. עכשיו הדברים האלה, מפוצצים אותי. אני מת מזה. אני אספר לכם משהו על עצמי, אני גדלתי בבית עם אחים שכולם היו גדולים ממני ב-10-12 שנה. זאת אומרת, שבעצם לא גדלתי עם אחים בקרבת גיל ששחקנו ביחד, רבנו ביחד, הצקנו אחד לשני, לא היו לי את הדברים האלו, אז אני בעצם לא מבין שכנראה זו דינאמיקה מאוד טבעית. למה הילד הזה מציק לה כל כך?? הרי הוא כבר מצא את הדף שלו? מה האינטרס שלו לדרוך לה על הדף בכזאת רשעות? הזזתי לו את הרגל, לקחתי את הדף שלה ונתתי לה. הוא התחיל להגיד שהיא ילדה קטנה והתחיל להתקרב אליה בשביל להרביץ לה. מכירים את זה? דחפתי אותו והעצבים כבר השתלטו עלי לגמרי, נתתי לו סטירה על הגב. אז הוא קרא לי מפגר.

התחלתי לנשום נשימות עמוקות. כל המוח שלי מפוצץ מחומרים ביוכימיים שמדליקים בדיוק את נק' הכעס והעצבים שלי, האישונים שלי הצטמצמו, דפיקות לב מואצות, המתח בשרירים עולה. אני עומד קפוא. "או. קיי., אמרתי וקפצתי שפתיים, ובדיבור איטי המשכתי "אני רואה שאתם לא מנסים להנות ביחד פה. נראה לי שכדאי שנזוז עכשיו הביתה."  "טוב!" הילד שלי צעק, עם מבט כועס משל עצמו. נכון שהכנסתי את עצמי למלכודת פה? "לא. אתם יודעים מה? יש לי כלל חדש. בפעם הבאה שמישהו רב פה על משהו, אבא לוקח את זה." ואז התחילו התלונות הבכייניות, אבל היא עשתה לי ככה, אבל הוא עשה לי ככה. "אה, יש לי עוד כלל!, אם מישהו מתלונן על מישהו אחר בבכי או צעקות – אבא לא מקשיב עד שמדברים איתו בצורה רגועה עכשיו סיימנו עם המבוך הזה, ונעשה הפסקת אוכל."

מצד אחד, הייתי אכול אשמה. הסטירה הזאת שהבאתי לילד שלי על הגב. אוף! אני שונא את עצמי ברגעים האלו. איך נפטרים מזה???  מצד שני, הרגשתי שעליתי פה על משהו. כסיפרתי על זה לאשתי, היא אמרה לי "נו, זה כלל ידוע: שניים רבים – אמא לוקחת." לוקח לי זמן לגלות את הטריקים שאשתי גילתה מזמן.

הילד שלי ביקש סליחה. אני ביקשתי סליחה ממנו ויכולנו להמשיך הלאה.

הנה! רואים את הילדה ממש באמצע מעשה הפשע הנתעב!!! תכניסו את ההורים שלה לכלא!

עוד קטע שהיה שם, אבל למזלי לא עם הילדים שלי, זה שאחד המוצגים היה שני דינוזאורים ואחד מהם היה דינוזאור כאילו כמו ילד בן 4. קטן וחמוד כזה. שתי ילדות עברו את הגדר והתחילו לגעת בדינוזאורים והתחילו לגעת בדינורובוטים האלו. כאילו, איזה הורה מרשה לילדים שלו לעשות דברים כאלו??? זה משגע אותי. ואז הילדה הקטנה שהיא בעצמה נראתה לי בערך בת 4 או 5, נגעה ליטפה את הדינוזאור הקטן, אז אמרתי לה, "ילדה, אסור לך להיות פה, את חייבת לצאת ולחזור לשביל." וואלה, היא לא שמה עלי. מסתכלת עלי עם עיניים גדולות וממשיכה ללטף את הדינוזאור. ואז היא הפילה אותו. היא הפילה את הדינוזאור! שהמשיך לעשות תנועות קטנות עם הידים שלו ולגרוף את האדמה לידו. אתם מכירים הורים כאלו? שנותנים לילדים שלהם לעשות מה שהם רוצים? בסוף הילדים שלהם יגדלו ויהיו רוצחים! או לפחות הם יגדלו להיות אנשים מעצבנים ששמים פה על כולם. כאלה ילדים אתם רוצים שיהיו לכם??

בסוף הלכנו לראות סרטון תלת מימדי עם משקפיים כאלו. הכנתי את הבת הקטנה שלי (4) שיכול להיות קטעים מפחידים בסרטון הזה, אז אם היא מרגישה שהולך להיות קטע מפחיד היא יכולה לעצום את העיניים. היא עצמה את העיניים היפות שלה איזה 4 פעמים במהלך הסרטון. הסרט תאר את העולם מהרגע שהוא נוצר דרך החיות הראשונות שהתחילו עד לדינוזאורים ולבסוף לאדם. ואז באיזה קטע דידאקטי חסר פרופורציה הקריין מסכם, העולם התקיים יופי 500 מיליון שנה (אל תתפסו אותי במספר) והאדם רק ב-500 שנה האחרונות הרס כמעט את כל העולם: משליך זבל לים ועכשיו גם לחלל, נפט וזיהום אוויר, פצצות אטום ומלחמות עולם. וכל מה שאני חושב זה, למה מראים את זה לילדים עם תמונות כאלו נוראיות, קורמורן גוסס מלא בנפט, דגים צפים וכל מיני מראות נוראיים.

20150713_190607

זה דינוזאור שאפשר לשבת עליו. שזה חלק מהקטע. דינוזאור ישיבה.

הגענו הביתה מאוחר, באיזה 21:30 בערב, קילחתי את הקטנה, השאר נכנסו בלי מקלחת למיטה וכולם נרדמו תוך שנייה וחצי.

שווה לא? אז בתור בילוי לחופש – אני ממליץ. לכו לגן הבוטני בירושלים לממלכת הדינוזאורים.

 

 

עוד פוסטים קשורים:

אודות כפיר לב סיני

כפיר לב סיני הוא אבא לשלושה ילדים שהחליט שבשביל להיות אבא טוב יותר הוא צריך לכתוב על זה. כמה שיותר. תוכלו ליצור איתו קשר ב-Google+ אבל בעיקר בפייסבוק.