איך לא להסביר לילדים על יום השואה

נשארתי עם הילדה (בת 5) בבית היום בגלל דלקת גרון (מסתבר ויראלית). עכשיו היא הלכה לישון אבל לפני שעתיים היתה הצפירה של יום השואה. הנה הדו-שיח שלנו שהתקיים אחרי הצפירה, כפי שנחקק בזכרוני מלפני שעתיים. אשמח לדעת איך אתם התמודדתם עם ההסבר על יום השואה לילדים שלכם, כי יש מצב שממש לא צריך ללמוד ממני איך לדבר עם הילדים על יום השואה.  :roll:

ניגון: אבא, למה יש צפירה?

אני: כי זה היום זה יום השואה. וזה יום מאוד מאוד עצוב. מאוד עצוב.

ניגון: כן, בגן (טרום חובה) אמרו שבצפירה צריך להיזכר בדברים עצובים שקורים לנו, כמו שאני לא מרגישה טוב עכשיו ובגלל זה נשארתי בבית.

אני: נכון. [אני הרי לא יכול לסתור אותה, נכון?]

וגם הצפירה בגלל שלפני 80 שנה… לא, בעצם 70 שנה, היתה מלחמה מאוד מאוד גדולה. והרבה אנשים נהרגו במלחמה הזאת. גם הרבה יהודים נהרגו בה. ולכן אנחנו מאוד מאוד עצובים. בגלל זה אנחנו עושים שתהיה צפירה כדי שנזכור את כל מי שנהרג ביום השואה…. אה… בעצם, הם נהרגו לא ביום השואה. זה היה בכמה שנים. לא משנה. הצפירה היא כדי שנזכור.

ניגון: כן. ו… ו…. ו…. פעם היתה צפירה ובגן הקודם ירדנו למקלט.

אני: לא… זו צפירה אחרת. נכון שעכשיו הצפירה היתה "טווווווווווווווווו", כזה ארוך? זאת צפירה של זכרון. בעוד שבוע תהיה עוד אחת כזאת. ולפעמים יש צפירה עולה ויורדת, כזאת "טווווואאאאאאאווווווווווואאאאאאאוווואאאאאא". כשיש צפירה עולה ויורדת, זה אומר שיש סכנה וצריך לרדת למקלטים. בעצם… כלומר,  לא היתה באמת סכנה כשירדתם למקלט. זה רק תרגיל התכוננות. שאם תהיה סכנה. אבל באמת באמת אין סכנה. אף פעם. [הייתי מגונן מדי?]

ניגון: יש גם מקלט פה (מצביעה למקום לכיוון המטבח ומתכוונת איפשהו שם בחוץ) אבל הוא נעול.

אני: נכון. לפעמים כשהמקלט נעול, אז צריך להישאר בבית אם יש סכנה. אבל אין סכנה. אבל אם יש, זאת אומרת רק אם תהיה, אבל בטח לא תהיה, אז נשארים בבית. כי הבית זה כמו מקלט, נכון?

ניגון: נכון.

אני: כי זה כיף בבית, נכון? כיף לך בבית?

ניגון: לא. היום זה יום עצוב.

עוד פוסטים קשורים:

אודות כפיר לב סיני

כפיר לב סיני הוא אבא לשלושה ילדים שהחליט שבשביל להיות אבא טוב יותר הוא צריך לכתוב על זה. כמה שיותר. תוכלו ליצור איתו קשר ב-Google+ אבל בעיקר בפייסבוק.