13:50 – 14:05: דברי פתיחה – תמיר אשמן ואורן גור

דברי פתיחה וברכות מראש החוג לבית הספר לעבודה סוציאלית:

ברוכים הבאים ליום עיון החשוב הזה. בשבילנו בבי״ס לעבודה סוציאלית הבחירה לעסוק בנושא הזה של גברים, גבריות ואבהות היא בחירה עם משמעות מיוחדת. חלקם תוכלו להיות שותפים לערכה שלנו, ולאבחנה שלנו, שגברים זוכים למעט מדי התייחסות בתוך המרחב הזה שבו אנו העובדות הסוציאליות פועלות. זה נכון בכלל לנשות המקצוע בכלל. ובמרחב הזה הגברים נעדרים (נהדרים אני עוד לא החלטתי), גם מסקירת הספרות המקצועית וגם מהפרקטיקה. ֿכשאני עושה סקירות ספרות בעבודה סוציאלית אני מגלה שהיא מתייחסת בעיקר לאמהות וכמעט בכלל לא לאבות. יותר לנשים וכמעט בכלל לא לגברים. גם ההתייחסות לנשים היא לא תמיד ראויה או מושלמת, יותר כאובייקט ופחות כסובייקט, כתפקיד אמהי, פחות כנשים או בנות אדם. אבל הדיבור על הגברים כאבות או בני אדם, כמעט ולא קיים. גם כשמתעקשים להביא קולות אל המטופלים שלנו, ה בד״כ קולות של נשים. גם מבחינת הפרקטיקה, אנו רואים שרוב העובדות הסוציאליות זה נשים, מצד שני, בחלק מהשירותים רוב הלקוחות הם גברים, למשל, שירותי הסוהר, הבטחון. אבל גם בשירותים הכלליים, הרוב המוחלט של הלקוחות שלנו הן נשים. אצל ילדים בסיכון, אפשר לקבל את הרושם שאלו ילדים ללא אבות. אנו עושות כרגע מחקר על אבות, ואנחנו מנסים להגיע דרך השירותים החברתיים, והסיפור הוא מאוד מורכב ולא פשוט, ומעיד על פספוס מאוד גדול. הפספוס מתיר את האמהות כאחריות בלעדיות לגורלן של הילדים. אין פרטנר נוסף , עוד מישהו, שיכול לסחובאת האחריות לשינוי שעומדים לעשות.

אז מדוע זה ככה? הספרות מציעה מספר תשובות חלקיות מאוד. נשים מרגישות נוח עם מטופלות, הגברים פחות משוכנעים שהעבודות הסוציאליות פחות יכולות לסייע להם. אבל זה עולם שאנו יודעים עליו פחות מדי. אני חושב שנדרש פה שינוי ללא כל ספק. מבחינתי הכנס הזה וא התחלה של איזשהו דיבור על השינוי הזה. ֿ

אנו היינו רוצים שהבוגרית שלנו יטפלו בגברים הן ידעו מה הן עושות, וידעו יותר ממה שהעובדות הסוציאליות הותיקות היום. ֿלצורך כך, בגלל תמיר, פתחתנו קורסים חדשים בMA וגם בBA. אנו עומדים לפתוח מסלול לימודים חדשני וחלוצי שיעסוק כולו בלימודי גברים, הכוונה לסייע למנחים בכל הארץ לעשות מה שהם עושים טוב יותר, מושכל יותר. ביום העיון הזה תשמעו את חברי הסגל שיביאו לכאן, הרצאות מרתקות וסיפורים מאלפים על גברים כאבות, כבני זוג, כבני אדם. אנו שמים את הגברים במרכז הטיפולי.

תמיר אשמן:

כמה מילים על מה שמתוכנן, היום הזה הוא פרי של עבודה של אורן גור ושלי, אם תקראו מאמרים על טיפול בגברים תשמעו את הביטוי ״המגדר הנאלם״. אולי ביום הזה נבין את שתיקתנו, נחמול את שתיקתנו. המקום הזה, בית הספר לעבודה סוציאלית מעולם לא ידע כמות גברים שבא לפה. אולי ביום הזה נבין את הסולדריות הגברית, כהמשך ישיר לשחרור הנשים. ביום הזה לא נדבר על הנשים, אבל כשנדבר על הדיכוי הגברי היום, ולפעמים נשים כועסות שאני אומר את זה ככה. אני מאמין שלגברים יהיה יותר נוח, אבל אני מזמיןאת ההקשבה של הנשים. אנחנו לא בלעומת אלא בגם וגם. זה רוח היום הזה, הגיעה שעתם של הגברים לעבור תהליך של השתחררות מהכבלים של התרבות הפטראיארכלית, זה באמת יום שאנו מקדישים אותו לתהליכי שחרור של גברים. אני מקווה שתמצאו עניין. התוכנית שאנו מקימים, מטרתה לייצר מעגלי גברים. אני עושה מעגלי גברים במשך 20 שנה, ואני רואה מה זה עושה. 20 שנה שאני מעביר את המעגלים הזה, העבירה אותי תהליך לגבריות שלי, איך היא התעדנה, התעצבה.

אני מאחל שיהיה לנו משמעותי, אורן יספר על היום הזה, ואני מקווה שניפגש לסגירת היום ונראה עם איזו צידה לדרך אנו יוצאים מפה. תודה רבה. ֿ

אורן גור:

אני חייב להגיד משהו על ההתרגשות להיענות שלכם לקריאה הזו. מבחנינתו היום הזה הוא לא עוד יום שמקבץ אנשים שמתעניין באותם הרצאות. כל מי שיושב פה אנו רואים בו שותף למהפכה שאנו מחוללים, ושאתם שותפים בה.

אורן מספר מה תוכנית היום הזה.

כשבנינו את היום הזה, חשבנו שהיום הזה הוא תהליך ולא סתם אוסף הרצאות, אז אתם מוזמנים להישאר עד הסוף.

בואו ונתחיל

עוד פוסטים קשורים:

אודות כפיר לב סיני

כפיר לב סיני הוא אבא לשלושה ילדים שהחליט שבשביל להיות אבא טוב יותר הוא צריך לכתוב על זה. כמה שיותר. תוכלו ליצור איתו קשר ב-Google+ אבל בעיקר בפייסבוק.