15:05 – 15:20: "אֶמֶשׁ חָלַמְתִּי שֶׁאֲבִי הַמֵּת קָרָא לָנוּ": האב, הגברי, וכוח החיים – גיא פרל

תמיר אשמן: את גיא פגשתי דרך מקראה בנושא של אבהות ואמהות. הוא דוגמא של מה קורה לגבר שפוקד מה קורה לגבריותו. גיא הוא משורר שפרסם ספר שירה, והוא מטפל יונגיאני ובוא נראה על מה הוא ידבר.

גיא פרל:

אני מצרף למצעד הארוך של גברים שמתוודאים פה על התרגשותם. זה במאת משהו מיוחד. אני אקריא לכם שלושה שיריםש ל רוברט בליי שמספרים סיפור מרכזי בסיפור של גברים, בסיפור הפנימי הביוגרפי, ואני אמשיך את הדוברים הקודמים לי בכלים פואטיים.

רוברט בליי, אחד המשוררים הכי חשובים שבוואדי עדיין חיים. הוא יהיה בן 90 השנה, משורר ענק. מוכר מהספר המסאי שלו, ג׳ון החסון, שזה ניתוח יונגיאני מבריק של האגדה באוסף האחים הגרים, היא נקראת שם האנס ברזל, iron john. הוא עוסק במשבר הגדול שעוברת הגבריות המודרנית, ואת שרשי המשבר הוא שם בשבר הגדול בין בנים לבין אביהם, הגעגוע שנשאר תמיד געגוע. המהפכה התעשייתית שהוציאה את הגברים מהבית למשל, המצב המדולדל של הגבריות המודרנית, הסיבה השנייה היא היעדר חניכה גברית. מעגלי האבות הם לגמרי מרחב של חניכה גברית.

לגבי ההשלכות של המצב המדולדל הזה של הגבריות, הוא יוצר מעין קלאסיפיקציה של שלושה סוגי גברים:

  1. הגבר הרך – זה גברים מאוד סימפטיים – אבל הם בסכסוך עם הגבריות – ולכן מתקבל משהו שמנותק ממקור הגבריות שלו, מאיכות גברית מהותית, שהוא אונס על עצמו ניתוק מהאיכות הזו.
  2. הגבר הפרוע – גבר שהולך לכיוונים אלימים, פרועים, לפעמים ילדותיים.
  3. הגבר הפראי – זה הגבר שהוא רוצ הלטפח אותו. הגבר הזה מחובר למהות גברית, אבל כזו שמוציאה ממנו ורבליות וחיבור.

 

כשאבי המת קרא

אמש חלמתי שאבי המת קרא לנו.

הוא נתקע אי שם, לקח לנו

זמן רב להתלבש, איני יודע מדוע,

הלילה היה מושלג, הכבישים שחורים וארוכים.

 

לבסוף הגענו לעיר הקטנה בלינגהם,

הוא עמד שם, לידע פנס רחוב ברוח קרה,

השלג התנשב לאורך המדרכה, הבחנתי בסוג

הנעליים בלתי שוות שהגברים נלו

 

בראשית שנות הארבעים, והסרבל, הוא עישן,

מה טעם התמהמנו זמן כה רב לפני צאתנו? אולי

משום שפעם נטש אותנו אי שם, או שמא פשוט

שכחתי שהוא נמצא לבדו בחורף בעיר כלשהי?

 

אני מדבר על אבא וגבר במובן של חלק פנימי נזנח ונשכח. התנועה של לגעת בו היא לא קלה לאף אחד.

רואים שבסוף מכעס עוברים לאמפטיה. היה לאבא את הבדידות שלו. חשוב לראות את האמפטיה כלפי האבא שלנו. לא אחת, זה חלק בתוכנו שמחכה שנגאל אותו. לא אחת זה מקום פגוע.

 

סוללות שלג צפונה מהבית.

מסחפי שלג גדולים אלה הנעצרים פתאום במרחב שש רגל מהבית…

מחשבות המרחיקות כדי כל.

הנער יוצר מבית הספר התיכון שווב אינו קורא ספרים

הבן המפסיק לטלפן הביתה.האם השומטת את המערוך מידה ואינה עופה עוד לחם.

והרעיה המסתכלה לילה אחד בבעלה וחדלה לאהבו,

המרץ נוטש את היין, והכומר נופל בצאתו מהכניסה, זה לא יוסיף להתקרב,….

 

בשיר הזה המשורר עוסק באפשרות שההתחברות לכח החיים, להחייאה של החלקים הפנימיים האלו, ייכשל.

יש פה שכבות על גבי שכבות של מוות, הכל מתאדה, הכל נשבר, אם הוזכר קשר בין אב לבין, זה שהאב מתאבל על בנו, אבל זה כמובן כבר מאוחר מדי.  הקשר הוא דרך אבל. ובסוף, ופיע בדיוק אותו גבר מהשיר הקודם, עם המעיל המוזר שלו, הנעליים, הבדידות הקשה. בעצם זה אותו גבר שכמעט נכנ סלעולם, בשביל להחיות אותו, אבל לא עלה על הגבעה. והשאיר את העולם ככה.

ראיתי וידאו שרוברט בליי מקריא את השיר הזה, והוא אמר, שרק בגיל 46 הוא כתב את השיר הזה אחרי שהתחיל להתחבר לאבל הזה בעודו אביו בחייו, הכל השתנה. מפה, הוא מעיד, ששירתו השתנתה. החיבור הזה שינה אותו.

אני אעשה חיבור קצרצר של הדברים האלה למה שקורה לנו בקליניקה. כל מי שעובד עם גברים יודע שיש שם איזשהו הושטת יד בנסיון להתחבר לאב, בד״כ זה לאב הביוגרפי, אבל לפעמים זה מקבל מימד פנימי, ואז המינוח הנכון הוא לא חיבור לאב, אלא החייאת האב. אצל הרבה גברים זה באמת מחוז נידח.

מטופל שלי שהגיע בגיל 35, אביו נפטר כמה שנים לפני שהגיע לטיפול ממחלה קשה, ומתאר את האב הזה כרודן, איש קשה, אלים, גם כלפי האימא, בלתי נגיש. המטופל הזה, יצר ברית עמוקה בלתי ניתנת להפרדה בינו לבין אמו, מה שגרם לו להגיע לטיפול כי לא יכל להתקדם בחייו. ֿ

הוא חלם חלום ובו האב חזר לחיים, אבל חזר למצבו הירוד והגוסס לפני שמת. כשעבדנו על החלום הזה, הגענו למקום שהחיבור מתחיל, ההחייאה מתחילה, אבל זה פוגשים אותו חלש, סובל מפצעים. כך לא נראה רק אביו לפני מותו, כך נראה באותן שנים, אביו הפנימי.

החלםו השני, שוב מקץ חודשיים שלושה, שוב הוא מקבל הודעה שהאב חזר לחיים בחלום, הוא לא רואה את האב, אבל הוא חושב, אוי, שכעת העברתי את כספי הירושה למשכנתא, זה לא שלו, והוא תקוע.

פירוש אחד לחלום, שגם אם היה משהו טוב שכרוך באב הזה, אי אפשר להנות ממנו.

פירוש שני, קשור לסירוס, האב היה כל כך גדול, כל כך טוטאלי, ואם הוא בחיים, אי אפשר לחלוק בכח והכסף והאלמנטים גבריים .

החלום השלישי, הוא מוזר מאוד, פשוט נשיקה צרפתית ארוכה ומענגת בינו לבין אביו. הוא הביא את החלום הזה בדאגה. זה חלום לא פשוט, חלום קשה. הוא אמר שהוא התעורר טוב, זה לא היה אירוטי, לא היו למטופל נטיות הומוסקסואליות, ולא היה גילוי עריות, אבל בעיניים יונגיאניות, זה אומר שההשתוקקות לקשר, לחיבור ואהבה, כל כך עזה, והשבר כל כך עמוק, שהלא מודע שולח חלום עם פיצוי גדול, בצורת נשיקה ארוכה. חלום קופמנסטורי. חלום פיצוי. זה מלמד על גודל השבר. החיבור לדמות הגברית הזו, אפשרה את הפרידה מאמו.

לצלצל לאביך

היה היה ילד שמעולם לא קבל די צרכו,

אתם יודעים למה אני תכון, משהו

בתוכו ערג למצוא את האם

הגדולה, והוא קפץ לתוך הים.

 

לקח לו זמן, אך לוויתנית

הסכימה לבלעו

הוא ידע שזו טעות, אך ברגע

שעבר על פני לחיה, אחר את המועד.

 

זה בסדר, בפנים יש פסריה

מעוקלת, ואותם סולמות

גבוהים, אנשים מקבלים בקשות,

כמו במוזאון הבריטי.

 

אבל אדם צריך להצית מדורה,

יתכן ששרף את הרומנים

הרומנטיים. עשן מסתסל

במעלה התהום, היא משתעלת.

 

וזהו זה, הילד שוחה לחוף

זו עירת דייגים באלסקה

הוא מוצא תא טלפון,

ומצלצל לאביו ״בוא נדבר״.

עוד פוסטים קשורים:

אודות כפיר לב סיני

כפיר לב סיני הוא אבא לשלושה ילדים שהחליט שבשביל להיות אבא טוב יותר הוא צריך לכתוב על זה. כמה שיותר. תוכלו ליצור איתו קשר ב-Google+ אבל בעיקר בפייסבוק.