מה קורה ביני ובין הילדים כשאני עוטף להם את הספרים של בית הספר

כשסיפרתי בעבודה שלי שאני עייף כי עטפתי את הספרים של הילדים שלי עד 1 בלילה, מישהי אמרה לי, אתה צריך להישאר בבית כל היום עם הילדיםנהנים לקרוא ואשתך צריכה להביא את הכסף. האמת? מתאים לי. אבל השאלה האמיתית מאחורי זה שאני עוטף את הספרים, ואני זה שעושה תספורת לילד, ואני מכין מדי פעם בערב את הארוחת צהריים של מחר, שזו ארוחה שאני לא משתתף בה, כי אני בעבודה, השאלה האמיתית היא למה אני עושה את זה. ״למה אתה חושב שלהיות אבא טוב זה אומר לעשות את הכביסה של הילדים שלך?״ שאלה אותי פעם מישהי במייל והבטחתי לענות לה. זה היה לפני שנה.

התשובה שלי היא שלעשות את הכביסה של הילדים בונה את הקשר ביננו באופן עמוק יותר.

אני אסביר את זה.

זה מאוד נחמד להיות אבא, שפעם בחודש עושה משהו גרנדיוזי עם הילדים. אתם יודעים מה? אפילו פעם בשבוע לצאת מוקדם יותר מהעבודה ולקחת אותם לפעילות אחר הצהריים איפושהו זה חשוב. חשוב מאוד. אבל יש משהו בסיסי יותר מלעשות כיף עם הילדים. וזה להראות להם כמה אתה דואג להם, כמה אתה שם בשבילם. את זה הם לא יכולים לקבל רק מבילויים וזמן איכות.

יצא לי לפני כמה זמן לדבר מול אבות טריים בפאב ירושלמי. עמדתי עם המיקרופון על הבמה, ותיארתי להם איך הבת שלי (8), חיפשה בגד מסויים בארון ולא מצאה והיתה מאוד מתוסכלת. ״איפה הטוניקה הזאת???״. ״הסגולה?״, שאלתי. ״היא תלויה על החבל בחוץ. היא בטח כבר יבשה.״

האנחת רווחה הזו שיצאה מהבת שלי שיש לה מה ללבוש. שמה שהיא תכננה ללבוש אכן יקרה. זה מבחינתי דוגמא קטנה מהחיים שהייתי שם בשבילה.

בכלל, אם כבר הזכרתי טוניקה, בגדים של הבנות זה משהו שגבר שלא גדל עם אחיות באופן צמוד, לא יכול לתפוס בכלל.

לכל חלק בגוף יש לבנות 3 או 4 סוגי בגד שונים! רגלים זה גרביונים, חצאית, מכנסים קצרים, ארוכים, טייצ. לגוף זה חולצה, טוניקה, קרדיגן, שמלה, סרפן, כאילו, חצי המילים האלו הם בכלל לא במילון שלנו! הבגדים בארון שלי כל כך משעממים, שכולם מתאימים אחד לשני, ואין בעיה לקחת את הבגד מראש הערימה של החולצות והוא יתאים למכנסיים שבראש הערימה של המכנסיים.

אבל כשאתה זה שמקפל את הכביסה, ולומד לאט לאט איזה בגד שייך לבת הגדולה, ואיזה לקטנה (זה לא תמיד פשוט להבדיל), ואיזה בגד שמים בחלק הזה בארון שלה, ואיזה שם, (הבגדים של הבנות זה הכי קשה ללמוד) בסופו של דבר זה מה שבונה את הקשר.

כשאתה שם בשבילם ביום יום. אז הם יודעים שאתה אוהב אותם. אז אתה מדבר איתם על הדברים הקטנים שחשובים להם.

ומצד שני, יש את העבודה שלך על הראש, המחשבות על לחזור ללמוד משהו, הזמן לעצמך, וזה לא תמיד פשוט, אבל אני כל הזמן מנסה לקחת על עצמי עוד איזה משימה, לכבוש עוד איזה שטח קטן מהחיים של הילדים שלי. לכבוש במובן החיובי כמובן. לכבוש באהבה. :-)

 

 

 

עוד פוסטים קשורים:

אודות כפיר לב סיני

כפיר לב סיני הוא אבא לשלושה ילדים שהחליט שבשביל להיות אבא טוב יותר הוא צריך לכתוב על זה. כמה שיותר. תוכלו ליצור איתו קשר ב-Google+ אבל בעיקר בפייסבוק.